עראבה

תבואו - תכירו. ליהנות מהעיר בלי לצאת מהטבע

עראבה היא עיר במחוז הצפון בישראל, בבקעת סכנין, בצפון הגליל התחתון המרכזי (לב הגליל), כ-7 ק"מ מדרום-מזרח לכרמיאל. עראבה הייתה מקום הולדתו של דאהר אל עומר ואחד ממרכזי שלטונו. בינואר 2016 הוכרזה כעיר. היישוב שוכן במקום בו עמד היישוב היהודי ערב שנוסד בסביבות המאה ה-10 לפנה"ס – בתקופת המלוכה. תקופת בית שני (538 לפנה"ס-70 לספירה): בתקופת בית שני הייתה ערב עיר יהודית מרכזית באזור הגליל התחתון והשלישית בגודלה מכל היישובים היהודיים בגליל. התקופה הרומית (70 לספירה-324 לספירה): העיר הוקמה מחדש לאחר החורבן אבל מעמד הבכורה באזור עבר לסח`נין הסמוכה. התקופה הביזנטינית (324-638): בתקופה זו התיישבו נוצרים ביישוב ערב ובתחילת המאה ה-5 לספירה נבנתה במקום כנסייה. הכנסייה כיום בנויה על שרידי הכנסייה מהתקופה הביזנטינית. תקופת השלטון הערבי (638-1099): מתקופה זו שרדו מספר מבנים עתיקים. התקופה הצלבנית (1260-1099): רוב תושביה הנוצרים של ערב התאסלמו בסוף התקופה הצלבנית, לאחר ניצחונו של סלאח א-דין בקרב חיטין. המסגד העומד על תילו עד היום הוקם בימי סלאח א-דין. התקופה הממלוכית (1516-1260): בתקופה זו הפכה עראבה לבירת המחוז. התקופה התורכית (1917-1516): עראבה גדלה בתקופה התורכית ועד היום שומרו בה מבנים מתקופה זו, כולל בית-בד. בסוף המאה ה-17 לחמו תושביה המוסלמים של עראבה, בראשותו של זיידן אל-עומר, סבו של דאהר אל עומר בדרוזים שישבו בחרבת סלאמה (צלמון כיום). מספר שנים לאחר מכן הגיע דאהר אל עומר עצמו לעראבה לחפש מקלט לאחר שהרג חייל תורקי (ע"פ האגדה) ושם יצא לעזרתו שייח` מקומי בשם מוחמד נאסר, דאהר סייע לנאסר ליישב סכסוך עם כפר שכן. קשר זה בין עראבה ודאהר הוא מן הגורמים שהובילו לייסוד ממלכתו של דאהר אל עומר בגליל. בתקופת המנדט גדלה אוכלוסיית היישוב וב- 1931 הגיע מספר התושבים ל- 1,200. עם הקמת מדינת ישראל, עראבה הפכה חלק ממדינת ישראל ובשנת 1965 הוכרזה כמועצה מקומית, בינואר 2016 הוכרזה עראבה כעיר. כיום מונה עראבה כ- 26,000 נפש.